• מתן רוב

לא על המחבר לבדו

עודכן ב: 6 מרץ 2018

ספרי הילדים שאנחנו גדלנו עליהם הם נכסי צאן ברזל עבורנו, ואם אנו זוכרים אותם לטובה, אלו גם יהיו הספרים שנקריא לילדים שלנו והם יקריאו לילדים שלהם...


האפשרות להעניק לילדים שלכם את אותן החוויות שגם אתם חוויתם כשהייתם ילדים היא דבר שלא יסולא בפז. והרי איזה הורה לא מתמוגג בתחושת נוסטלגיה כאשר האריה והג'ירפה מגלים שמיץ פטל הוא ארנב (זהירות ספויילר!), כשיעל מוצאת בית בארגז על הדשא או כשפלוטו שב בערב אל גדי.


במקרים רבים, הסיפורים נצרבים בנו עמוק עד כדי כך שאם יעירו אותנו באמצע הלילה סביר להניח שנשכח מספר טלפון שאותו אנו מחייגים על בסיס יומיומי, אבל נצליח לצטט משפטים שלמים מספר ילדים שאהבנו גם אם לא קראנו בו כבר יותר מ 20 שנה! מדהים איך הזיכרון שלנו עובד.


ועכשיו, פתחו מחברות. בוחן פתע!

מאיזה סיפור ילדים התמונה הזאת לקוחה?

*קרדיט למחברת, למאייר ולהוצאה בתחתית הרשומה.


אם התשובה שלכם הייתה "ויהי ערב" – צדקתם! (סביר להניח כי מי שלא זיהה את התמונה אינו מכיר כלל את הסיפור).


אבל איך הצלחתם לזהות מהיכן לקוח האיור? הרי אין כאן כל מלל שירמז לנו לאיזה ספר הוא שייך והדמות הראשית של הסיפור (הילדה הקטנה) כלל אינה מופיעה בתמונה!


כשאנחנו קוראים סיפור או רואים סרט, לא רק הזיכרון השמעתי שלנו נכנס לפעולה אלא גם הזיכרון החזותי. האיורים של הסיפור נחקקים לנו בזיכרון ממש כמו הסיפור עצמו.

בספרי ילדים חשיבות האיורים לא נופלת מחשיבות הסיפור ועל כן יש להתאים בקפידה את סגנון האיור לסיפור.


במקרה של סיפור זיכרונות נוסטלגי, או סיפור בנושא רגיש נעדיף לבחור בסגנון קו עדין ובצבעים חמימים ומרגיעים.

כך למשל בספרה של ליאת שיש-מרקוביץ, "שפת הסתרים של בית החולים", אשר זכיתי לאייר אי שם בשנת 2014.

מדובר בסיפור כל כך עדין בנושא כל כך רגיש (חוויית אשפוז של ילד בבית חולים) שיחד עם הכתיבה הנעימה של ליאת גורם לי להתרגש מממנו בכל קריאה מחדש. פלטת הצבעים שבחרנו לאיור הסיפור מאופיינת בצבעים בגווני פסטל עדינים שמשרים אווירה רגועה ומשמרים את רגישות המלל.

ניתן לרכוש את הספר ישירות מליאת, תמסרו לה ד"ש חמה!


לעומת זאת, אם מדובר בסיפור מצחיק ושובב, נבחר בצבעים עזים וקו קליל.

כמו למשל בספרו של ארז משה, "שדה המוצצים של ינאי", שהופק עצמאית על ידי משפחתו של ינאי עבור בני המשפחה (לצערי, אין להשיגו מכיוון שמדובר בסיפור אישי שיישאר למזכרת נהדרת עבור המשפחה בלבד).

פה ניתן להבחין בצבעים רוויים יותר ובקו גס יחסית שמעניקים אווירה קלילה ושמחה.

(*חידה לגד"שניקים, איזה דגם הטרקטור? "בין הפותרים נכונה יוגרל פותר שלא ענה נכונה")


אז בפעם הבאה כשאתם ניצבים בפני חיפוש מאייר מתאים לסיפור שלכם, וודאו כי המאייר מבין ומתחבר להלך הרוח של הסיפור על מנת שיוכל להפיק עבורו איורים שיחזקו את הסיפור ויתנו לו בדיוק את התחושה שאותה התכוונתם להעביר לקורא.


הורים לילדים קטנים, לפניכם חומר למחשבה:

לאחרונה הבחנתי במגמה מבורכת של הורים של ציון שמות המחברים לפני הקראת הסיפור לילד. אז אם כבר ציינתם את שם המחבר, זכרו כי ללא עבודתו של המאייר, ככל הנראה לא הייתם מקריאים כלל את הסיפור הנ"ל לילדכם.

שמו של המאייר לא פחות ראוי לציון משמו של המחבר.

אתם לא חושבים?


*התמונה המצורפת לרשומה לקוחה מתוך הספר "ויהי ערב" מאת פניה ברגשטיין (על פי אנדרסן), איור: חיים האוזמן, הוצאת: "הקבוץ המאוחד".

matanc1986@gmail.com      |    054-6693276     |      ישראל