לפני כ-3 חודשים בן זוגי ואני יישמנו החלטה לא פשוטה שהתבשלה אצלנו בראש כבר תקופה ארוכה ויצאנו שנינו מאזור הנוחות של העבודה השכירה לחיים עצמאיים.
מהלך די מבעית למשפחה עם 2 ילדים בגילאי גן... ובכל זאת, זה הרגיש כמו המהלך הנכון לעשות בחיים שלנו כרגע.
המהלך הדרמטי הזה הביא אותי לצורך להגדיל את ההכנסות החודשיות שלי והחלטתי לשוב ולנסות לחבור להוצאת ספרים שתוכל להכווין אלי מחברי ספרות ילדים מפעם לפעם.
לאחר כמה ימים של טלפונים ומיילים מקרצצים להוצאות כאלו ואחרות... התחלתי לעבוד עם הוצאת "ספרי צמרת".
והנה, אחרי זמן לא ארוך, חיברה אותי יוכי, עורכת ההוצאה, לבחורה בשם עדי וביקשה שאצור איתה קשר.
לא לפני שהיא טרחה לציין שמדובר ב:
"פרויקט רגיש ומורכב".
התקשרתי לעדי ודי מהר הבנתי למה התכוונה העורכת...
"אמא שלנו נפטרה לפני כמה חודשים" סיפרה לי עדי. "הספר שאנחנו מוציאים הוא ספר זיכרונות וחוויות של המשפחה והנכדים מהאישה המיוחדת כל כך שהיא הייתה.
אבל אל תטעי..." היא הוסיפה, "לא מדובר בספר זיכרון!".
כבר בשיחת הטלפון "המקצועית" עם הלקוחה הראשונה שלי דרך ההוצאה החדשה, התחלתי ליבב כמו הייתי ילדה קטנה.
כל הסיפור שסיפרה לי עדי על אמה שלה, נגע אצלי בעצב חשוף. סבתא שלי.
בכל משפט ותיאור בסיפור סבתי עלתה מול עיני.
ואני? אחרי ששלחתי את כל הסקיצות לאישורה של עדי, ציינתי בפניה כי אני אחייב אותם גם על חבילת טישו.
העבודה מולי על הספר הכל כך אישי ומרגש הזה הייתה כואבת ולא קלה עבור כל בני המשפחה.
ואילו אני הרגשתי שהאיורים שלי נכנסים לנעליים גדולות בהרבה ממידתן ולו בכדי לנסות לשחזר במעט את אותן התחושות שהיו כרוכות בנוכחותה של סבתא לאה.
כשעבודתי על איורי הספר הסתיימה, נשמתי לרווחה.
הפרויקט גזל ממני כל כך הרבה כוחות נפשיים ששריינו מראש מלון באילת לאחר דד ליין ההגשה.
אחרי שחזרנו מהחופשה והספר הרגיש לי כמו חלום רחוק...
(כדברי האמרה הידועה: המאייר עשה את שלו. המאייר יכול ללכת...)
עדי יצרה איתי קשר והזמינה אותי לחנוכת אגף משחקים בביה"ס דנציגר שבקריית שמונה על שם אמה. כמובן, בנוכחות בני המשפחה.
לסדר את האוזן, אני גרה בקיבוץ בגליל העליון. אחוז הלקוחות שלי שאני אשכרה פוגשת פנים אל פנים הוא 2% בהגזמה. כמובן שלא יכולתי לסרב להזמנה.
רפי, אסף, רווית, הילה ועדי היקרים, תודה לכם שבחרתם בי לאייר עבורכם את הסיפור האישי שלכם. ריגשתם אותי. ואני מקווה שמורשתה של לאה תרגש עוד רבים.