אנימיקס, לופ דה לופ, אסיף, קומיקאזה, IAC, קומיקס וירקות, סנואובול, פיל אנימציה ועוד רבים וטובים...
כולם נמצאים (או מתקיימים) בתל אביב.
כבר מזמן הבנתי שאני עובדת בעבודה שלב ליבה נמצא במרכז הארץ.
ואני? ליבי נמצא בגליל העליון.
בכל כנס אנימציה וקומיקס שמתקיים, בכל הרצאה של אומן אנימציה ענק שמגיע מחו"ל למועדון שכוח אל בת"א ובכל תמונה משותפת של קומיקסיקאים שונים חבוקים יחדיו, נצבט לי קצת הלב.
למה אני לא שם איתם?
יבורך צוקרברג שבזכות הרשת החברתית שיצר אני מצליחה לעקוב ביתר קלות אחר מאיירים וקריקטוריסטים בעלי שם עולמי וכך זוכה להיחשף ליצירות מופת מתוחכמות ושנונות ומרגישה, ולו במעט, חלק מהיצירה.
(מהו אמן ללא קהל?)
רק בשנתיים האחרונות נוכחתי לגלות ש"המעקב" עובד גם לכיוון השני.
שאמנים אחרים לא רק עוקבים אחרי (ואף מפרגנים לעבודות שלי).
חלקם גם מזהים אותי ומקבלים אותי כאחת משלהם:
"קולגה!"
התחושה של השתייכות לקבוצת איכות מחממת את הלב ומעבירה צמרמורות.
בייחוד אצלי. שבדעה צלולה וראש בריא בחרתי לחיות הרחק מהברנז'ה בהבנה שככל הנראה לעולם לא אהיה חלק ממנה – מצאתי את עצמי מוערכת ע"י אותם האנשים שאני מעריכה.
אז רציתי לומר, לכל הקולגות שלי באשר הם ואיפה שלא יהיו...
תודה!
אה! ושחיפה זה לא נחשב "צפון"! ;)
